ילדות ונעורים:

נולדתי וגדלתי בעיירת אוז'גורוד שבאוקראינה. הייתי ילד חכם אך חלש פיזית. להיות נער חלש בברית המועצות זה תמיד היה מתכון טוב לבטחון עצמי נמוך ולסבל פיזי. אחרי שכמה פעמים הושפלתי על ידי ילדים חזקים וחצופים יותר, החלטתי "לא עוד". בקשתי מאבי שירשום אותי לחוג קאראטה (שאגב, היה לא חוקי באותה תקופה בברית המועצות) והתחלתי להרים משקולות באופן כמעת אובססיבי. בתיכון, עניינו אותי רק שלושה דברים: ספורט (בעיקר אומנויות לחימה), בישול (הייתי מבלה שעות במטבח ולומד מכל מי שהיה מוכן ללמד) וספרים על המסורות הדתיות והמיסטיות של העמים והתרבויות השונות.

העליה:

בגיל 18 עליתי ארצה. משפחתי נשארה באוקראינה ועברו כמה שנים טובות עד שהצלחתי להיפגש איתם שוב. אחרי שסיימתי את לימודי השפה באולפן בקיבוץ, מייד הלכתי ללמוד את מקצוע חלומותיי – טבחות. סיימתי בהצטיינות, עבדתי במסעדות של מלונות יוקרה עד הגיוס שנדחה בכמה שנים. אחרי השחרור הרגשתי שמיציתי את נושא הבישול והחלטתי להקדיש את חיי לחינוך הגופני. בשנת 2000 התקבלתי ללימודי תואר ראשון במכללה בוינגייט. אציין כי גם בארץ המשכתי להתאמן באופן אינטנסיבי הן באגרוף והן בחדר הכושר.

הכשרות וניסיון מקצועי:

בשנת 2005 סיימתי בהצטיינות את לימודי תואר ראשון במכללת וינגייט לחינוך גופני עם התמחות במגמת היציבה. בשנת 2020 סיימתי בהצטיינות גם את לימודי התואר השני במכללת וינגייט (מסלול מדעי החיים). במהלך שנות הלימודים שלי במכללה שימשתי כעוזר למידה במעבדה לביומכאניקה וכמטפל במרכז לטיפוח היציבה. היום אני חלק מסגל המרצים במגמת היציבה במכללה.

את עבודתי בבית הספר למאמנים במכון וינגייט התחלתי בשנת 2006 בתור מרצה לאנטומיה יישומית בקורס מדריכי יוגה בריכוזה של רחל זולברג. מאז, כבר יותר מעשור, אני מלמד בכל המחזורים של הקורס הנ"ל (כולל לימודי המשך – קורס מורים והשתלמויות). בשנים שעבדתי בבית הספר למאמנים לימדתי במספר כנסים והשתלמויות (הן הרצאות והן שיעורים מעשיים) בנושאים הקשורים להתאמה אישית של תרגול יוגה ופילאטיס.  בשלוש שנים האחרונות אני מלמד באופן קבוע גם בקורס להכשרת מדריכים לפילאטיס את תורת הענף. בכנס וינגייט האחרון לימדתי שיעור בנושא התאמת אימון פונקציונאלי לגיל השלישי.