ילדים וריצה / חוה גרו
האם ניתן לאמן ילדים בריצה למרחקים ארוכים? במאמר זה נדון במורכבות של אימון ילדים, נתאר את ההתפתחות האירובית והאנאירובית לאורך השנים, נציין את ההבדלים הבולטים לעומת בוגרים ולבסוף נציג קווים מנחים באימון אירובי לילדים.
מורכבות אימון ילדים בכלל ובריצה בפרט:
ילדים אינם אנשים קטנים. מעבר לשוני הברור מאליו, ישנם מספר קשיים נוספים באימון ילדים שהופכים את הנושא למורכב עוד יותר:
- תורת האימון מתבססת על מחקר פיזיולוגי של בוגרים. אין מספיק מחקרים שנעשו על ילדים שיכלו להוביל לבניית תורת אימון ספציפית עבורם.
- יש התפתחות פיזיולוגית מילדות לבגרות שמביאה ליכולות והסתגלות שונה לאימון:
- הגדילה היא בקצב משתנה.
- קיימת שונות מגדרית בגדילה.
- השינויים הפיזיים בעצמות ובהרכב שומן ושריר משפיעים ישירות על התגובתיות לאימון.
- היכולת הפיזית משתפרת עם הגיל. למתפתחים מוקדם (יותר שרירים) יש יתרון קצר טווח מול המתפתחים מאוחר.
- כל שנה קיים שיפור בכוח ובמהירות שנובע מהגדילה ולא דווקא מהאימון.
- ילדים לאו דווקא מסוגלים לחוש את ההנאה, שאנו כבוגרים, מוצאים בריצה למרחקים ארוכים.
כבר לאור המתואר לעיל, נראה שאין טעם להתמקד באימון מתקדם וספציפי אלא עדיף להתרכז בהנחת יסודות לעתיד, פיתוח מיומנויות וכיף. בהמשך ננתח את היכולות האירוביות והאנאירוביות ונקבל חיזוקים פיזיולוגיים למסקנה זו.
התפתחות אירובית ואנאירובית:
תפקודי ריאות
תפקוד מערכת לב- ריאה מתפתח גם הוא לאורך הילדות. נפח הריאות ועוצמת הנשיפה המרבית גדלים עם הגדילה. האוורור הריאתי (כמות האוויר הנכנסת ויוצאת לדקה) המקסימלי משתנה מ40L/min בגיל 5 ל L/min110 בבגרות. עבור אותה דרגת מאמץ, לילד יהיה קצב נשימה גדול מלבוגר. 18-30 קצב נשימה לילדים נשימות לדקה לעומת12-20 נשימות לדקה לבוגר. וכמו כן האקוויוולנט הנשימתי לחמצן (היחס בין האוורור הריאתי לצריכת החמצן) שמהווה מדד ליעילות ספיגת החמצן בריאות, גבוה יותר לילדים. כך שלילדים יש תפקודי ריאות נחותים לעומת בוגרים.
תפקודי לב
גודל הלב ונפח הדם בו קטנים יותר אצל ילדים, מה שמוביל לנפח פעימה קטן יותר לילדים ,במנוחה ובמאמץ והמשמעות היא שגם תפוקת הלב קטנה יותר לילדים. קיים פיצוי חלקי בלבד באמצעות דופק מרבי גבוה יותר לילדים. לילדים יש תפקודי לב נחותים לעומת בוגרים.
צריכת חמצן מרבית VO2MAX
היכולת הריאתית והלבבית, הנמוכה יותר עבור ילדים, תוביל גם לצריכת חמצן מרבית נמוכה יותר. צריכת החמצן המרבית גדלה מגיל 6 ועד 18 לבנים ומ6 ועד 14 לבנות. עם זאת, בהתחשב במשקל הגוף, מערכת הלב ריאה מספקת לביצועים אירוביים לא רעים בכלל, ואפילו ניתן לומר שנרמול ה VO2MAX לפי משקל הגוף מראה יכולות אירוביות יפות!!! אבל חשוב להבין שהביצועים האירוביים לילדים לא מוגבלים בגלל ה VO2MAX, אלא בגלל גורם אחר, הrunning economy -יעילות שימוש בחמצן בקצב ריצה נתון. ככל שה running economy גבוה יותר צורכים פחות חמצן לקצב ריצה מסוים, ולילדים ה running economy נמוך.
יעילות מכנית:
לילדים יש גפיים קצרות ומסת שריר נמוכה, בהשוואה לבוגר, מה שיביא להספק מכני נמוך יותר. בנוסף החוסר פרופורציה בין רגליים ארוכות ביחס לגוף, יתרום לחוסר יציבות ביומכנית ופוטנציאל קואורדינטיבי נמוך יותר. ואם ניקח ם בחשבון את גם היחס שטח פנים למסה הגבוה יותר, נגיע למסקנה שהיעילות המכנית נמוכה יותר עבור ילדים.
יעילות פיזיולוגית:
ילדים מוציאים יותר אנרגיה פר ק"ג משקל גוף. האקוויוולנט הנשימתי לחמצן גבוה יותר בגלל נחיתות של תפקודי ריאות. ובנוסף לכל, גם ישנה הסתמכות על מטבוליזם של שומן בגלל מחסור של גליקוגן (glycogen ) בשריר ואנזימים של הגליקוליזה האנאירובית. כל אלו יתרמו ליעילות פיזיולוגית נמוכה לילדים לעומת בוגרים.
המגבלות המכניות והפיזיולוגיות שתוארו לעיל יתרמו ישירות לrunning economy נמוך יותר לילדים. כך שעבור קצב ריצה מסוים ילד יצרוך יותר חמצן מבוגר.
כעת לאחר שסקרנו את ההתפתחות האירובית והאנאירובית ודנו ביעילות הפיזיולוגית והמכנית, נגיע למסקנות בנוגע ליכולת האירובית והאנאירובית של ילדים.
יכולת אירובית:
למרות חוסר יעילות מכנית ופיזיולוגית יש הסתמכות על מטבוליזם אירובי באימון. איך שלא נסתכל על זה, ילדים הם חיות אירוביות.
יכולת אנאירובית:
היכולת האנאירובית עולה עם הגיל ומגיעה למלוא התפתחותה רק בגיל 20 מהסיבות הבאות:
- מחסור במסת שריר.
- ריכוז נמוך שלglycogen בשריר.
- ריכוז נמוך שלphosphofructokinase (-PFKאנזים חשוב בגליקוליזה אנאירובית, המטבוליזם האנאירובי לקטי)
- ריכוז נמוך שלcreatine phosphate (חלק מהמטבוליזם האנאירובי א-לקטי)
השלכות:
- ילדים לא יכולים להגיע לרמת pH נמוכה בדם וערך גבוה של חומצת חלב כפי שמתרחש באימונים אנאירוביים.
- ילדים לא יסבלו מעייפות במאמצים עצימים בגלל חומציות גבוהה כמו מבוגרים. יש סכנה של ממש באימונים בעצימויות גבוהות. לדוגמא באימון אינטרוולים עצים או חזרות, בעוד שנראה שהם מסוגלים להמשיך כי לא יסבלו מרמת חומציות גבוהה, השרירים שלהם עדיין יתעייפו ויתחממו, בייחוד אם מדובר במזג אוויר חם או אימון בתוך אולם.
אז הבנו שאימון אנאירובי אינו יעיל ואף עשוי להיות בעייתי עבור ילדים. אבל, מה בנוגע לאימון אירובי? כאן הדעות חלוקות. מעט מחקרים הראו שיכולת אירובית אצל ילדים משתפרת בעקבות אימון אירובי, אבל נטען שלא יושמו שם אימונים אירוביים שווי ערך לתוכנית אימונים של בוגרים. מחקר גדול שכן יושמה בו תוכנית אימונים אירוביים מלאה הראה שיפור ב VO2MAX ( 7-26% ). בגלל ייצור מצומצם של חומצת חלב, דופק סף חומצת חלב מתרחש אצל ילדים יושבניים בערכים הדומים לבוגרים מאומנים אירובית. ערכי דופק של סף חומצת חלב אצל ילדים יושבניים הם BPM 165-170 לעומת BPM 120-150 אצל בוגרים יושבניים. כלומר אימון של ילדים צריך להתרחש בדופק גבוה יחסית, לטובת גירוי ושיפור. בנוסף ילדים שהיו פעילים בעבר והפסיקו, עדיין שמרו על כושר אירובי. עושה רושם שרמת הפעילות של ילדים לא משפיעה כמעט על צריכת החמצן המרבית. לילדים יש כושר אירובי טבעי. על מנת לשפר זאת צריך תוכנית אימונים אינטנסיבית.
לסיכום
היכולת האירובית אצל ילדים ניתנת לשיפור, בהינתן גירוי אירובי הולם. עם זאת האפקט האימוני לא יהיה גדול כמו אצל בוגרים בגלל נפח הפעימה הקטן עד לסיום הגדילה, שיגביל את פוטנציאל השיפור בתפוקת הלב, בעקבות אימון. בנוסף עד להגעה לבשלות מינית הrunning economy הירוד יגביל את הסיבולת האירובית. לכן מומלץ לחכות לסוף ההתבגרות לפני יישום אימון אירובי אינטנסיבי. לפני זה, זה פשוט לא יעיל. אימון אינטנסיבי אנאירובי זה עוד פחות יעיל בגלל היכולת האנאירובית הנמוכה אצל ילדים. מומלץ להתרכז בפיתוח כוח, מהירות, זריזות, מיומנויות ספציפיות לענף ולהניח את היסודות לעתיד. ליצירת קשר עם כותבת המאמר, צרו קשר.